החלטה בתיק רע"א 4307/13

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו) בהפ"ב 61993-05-13 מיום 11.6.2013, בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני.

רקע עובדתי בתמצית

1.        המבקשת, חברה פרטית ליזמות ובניה, חתמה ביום 3.1.2011 על הסכם קומבינציה עם המשיבים, בעלי מחצית הזכויות במקרקעין המצויים בחדרה והידועים כחלקה 8 בגוש 12795. המבקשת התחייבה להקים על המקרקעין מגדל מגורים בן 81 יחידות דיור ב-22 קומות מעל קומת הקרקע. ביום 6.12.2012 נרשמה לטובת המבקשת הערת אזהרה על המקרקעין. ביום 7.3.2013 ביטלו המשיבים את הערת אזהרה נוכח סכסוך שהתגלע ביניהם לבין המבקשת. ביום 13.3.2013 הודיעו המשיבים למבקשת על ביטול ההסכם בנימוק שלמרות שעברו למעלה משנתיים מאז חתימת ההסכם, ולמרות הארכות החוזרות ונשנות שניתנו למבקשת לצורך קיום התחייבויותיה מכוח ההסכם, המבקשת לא הצליחה להוציא היתר בניה ולא גיבשה ליווי בנקאי לפרויקט כנדרש בהסכם.

2.        ביום 13.3.2013 הודיעה המבקשת למשיבים כי היא דוחה את הודעת הביטול ועומדת בתוקף על קיום ההסכם. ביום 28.5.2013 פנתה המבקשת למשיבים וטענה כי הם מפרים את ההסכם ומונעים בעדה לקדם את ביצועו. המשיבים נדרשו לתקן את ההפרות לאלתר ולרשום הערת אזהרה לטובת המבקשת. ביום 30.5.2013 פנתה המבקשת אל הבורר עליו הוסכם בהסכם, הרב דוד אבוחצירה מעכו, וביקשה כי יסכים לקבל עליו את הבוררות, במסגרתה היא מבקשת מהבורר להורות על אכיפת ההסכם. המבקשת ביקשה מהבורר ליתן הנחיות בכל הקשור לפתיחת הליך הבוררות וכן לקבוע מועד לישיבה ראשונה. ביום 31.5.2013 הגישה המבקשת את הבקשה דנן למתן צו מניעה זמני, בה עתרה בין היתר לאסור על המשיבים למכור ו/או להעביר את הזכויות במקרקעין ולעשות בהן דיספוזיציות, עד להכרעת הבורר בסכסוך בין הצדדים.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי קבע כי חל שיהוי בהגשת הבקשה שכן המשיבים הודיעו למבקשת על ביטול ההסכם עוד ביום 13.3.2013, אך המבקשת לא עתרה לערכאות לשם אכיפת ההסכם אלא ביום 31.5.2013. לצורך הדיון נכון היה בית המשפט המחוזי להניח כי המבקשת הגישה את הבקשה "בהזדמנות הראשונה".

4.        ראיות להוכחת עילת תביעה לכאורה; בית המשפט המחוזי הדגיש כי המבקשת לא הניחה ראיות להוכחת עילת תביעה לכאורה, ומשכך לא יהיה בידה לקבל מידי הבורר את סעד האכיפה.

(א)      בית המשפט המחוזי בחן את הוראות ההסכם וקבע כי הגם שיש טעם לפגם בהתנהלות המשיבים, בכך שמחקו את הערת האזהרה טרם הודיעו למבקשת על ביטול ההסכם, אין בהסכם תניה המחייבת את המשיבים ליתן הודעה כאמור לצורך מחיקת הערת האזהרה.

(ב)      בית המשפט המחוזי קבע כי אין בהסכם לוח זמנים ספציפי בו צריכה לעמוד המבקשת בחובתה לגבש ליווי בנקאי לפרויקט. אלא שמהנספחים לכתבי בי דין שהוגשו, למד בית המשפט המחוזי כי היה ברור למבקשת ומוסכם על ידה כי עליה לדאוג להשיג היתר בניה סמוך לאחר רישום המקרקעין על שם המשיבים. ברם, תנאי מקדים לקבלת היתר הבניה הוא הסדרת הליווי הבנקאי. ודוק, בהסכם נקבע כי על המבקשת להגיש תוכניות לועדות לצורך קבלת היתר בניה עד ליום 2.7.2011 וברור כי גם אם לא נקבע המועד לקבלת היתר הבניה, חייבת המבקשת לדאוג להוציא את ההיתר תוך זמן סביר וכזה לבטח אינו יכול להמשך מספר שנים. יתר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת אינה מסוגלת כיום להשיג ליווי בנקאי ולפיכך אין ביכולתה לקבל את סעד האכיפה לו עתרה לפני הבורר. בית המשפט המחוזי ציין כי במהלך הדיון ניסה לברר מועד בו תוכל המבקשת לקבל ליווי בנקאי אך לא ניתנה תשובה ברורה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אילו הייתה ניתנת הבטחה של המבקשת למועד סביר בו יושג ליווי בנקאי והיתר בניה, הוא היה נכון ליתן את צו המניעה הזמני.

5.        מאזן הנוחות; בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם הייתה המבקשת מוכיחה זכות לכאורית, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הצו המבוקש ימנע מהמשיבים לקדם את פרויקט הבניה והמקרקעין שרכשו ימשיכו לעמוד כשדה בור זמן ממושך.

           בהקשר זה יצוין כי בית המשפט המחוזי מצא שאין לו ספק כי הצדדים לא יוכלו להשלים את הליך הבוררות בתוך פרק זמן קצר, לאור התרשמותו מהתנהלותם בהליך שלפניו. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי המבקשת טענה שפנתה אל הבורר אך לא נאמר על ידה מה היתה עמדת הבורר. עד למועד מתן ההחלטה לא נערכה ישיבת בוררות הגם שתנית הבוררות קובעת כי ישיבה כאמור תתקיים תוך שבעה ימים מיום שיפנה אל הבורר מי מהצדדים בבקשה לקיום הבוררות.

           לעומת זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי הנזק למבקשת הוא בעיקרו כספי.

           בשל כל האמור דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

ההליכים לפני בית משפט זה

6.        כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה המונחת לפני ועמה גם בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 17.6.2013 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של החלטת בית המשפט המחוזי, בשל סד הזמנים שנוצר עקב העובדה כי בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע החלטתו עד ליום 18.6.2013 בשעה 12:00, שעה שבקשת רשות הערעור הונחה על שולחני רק ביום 17.6.2013 בשעה 16:00.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ונספחיה, ולא נתתי דעתי ל"התנגדות לעיכוב ביצוע" שהגישו המשיבים ביום 17.6.2013, מבלי שהוריתי על כך, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

8.        הלכה ידועה היא כי בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, להוציא מקרים חריגים בלבד [ראו : רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307, 310 (2000); רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ(25.2.2013), פסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות שם]. אינני מוצא כי המקרה דנא הינו כה חריג באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

9.        כידוע, בבוא בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני, עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: הראשון, האם הניח המבקש ראיות לקיומה של זכות לכאורה - מבחן "סיכויי התביעה"; והשני, האם מבקש הסעד הוכיח כי אם לא ינתן לו הסעד הזמני יגרם לו נזק בלתי הפיך - מבחן "מאזן הנוחות" [ראו למשל: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521 (מהדורה עשירית, 2009)]. בית המשפט המחוזי בחן שני שיקולים אלו כאמור ובדין הגיע לכלל מסקנה כי הם אינם נוטים לטובת המבקשת בנסיבות המקרה.